החלטה בתיק בש"פ 5739/13

           לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' מקובר) במ"ת 38946-01-13 מיום 1.8.2013, במסגרתה דחה בית המשפט את בקשתו של העורר לעיון חוזר ולשינוי תנאי שחרורו.

רקע והליכים קודמים

1.        נגד העורר ונגד 13 אחרים הוגש כתב אישום במסגרתו הואשם העורר בעבירות של קשירת קשר לפשע, סחיטה באיומים ובשלוש עבירות הקשורות בחברות בארגון פשיעה. כתב האישום נפרש על פני 64 עמודים, אך בתמצית, נטען כי העורר לקח חלק במסכת אירועים במסגרתה גרם לאדם בשם אחמד ג'בארה להעביר לידיו את בניין המגורים שבבעלותו בתמורה לכך שיעזור לו להיחלץ מהלוואה שנטל בשוק האפור, וזאת תוך איומים והתחמקות מודעת ממס. ביום 13.5.2013 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט) כי קיימות די ראיות לכאורה נגד העורר ביחס לעבירת הסחיטה באיומים ואף ביחס לעבירת קשירת הקשר, ולכן הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר בעניינו. בית המשפט קבע גם כי מעצר הבית בפיקוח בו היה נתון העורר לפי החלטה במסגרת הליך מעצר הימים בעניינו יוותר על כנו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.        העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר ולשינוי תנאי השחרור שלו, וביקש לאפשר לו לצאת לעבוד כקבלן משנה בצפון הארץ ואף צירף את המכרז בו זכתה החברה בבעלותו והציע שני מפקחים אשר ישמשו ערבים ליציאתו לעבודה. בהוראת בית המשפט, נערך תסקיר מעצר הבוחן את החלופה ביום 31.7.2013, ונקבע בו כי שירות המבחן התרשם מהתנהגות אלימה וכוחנית של העורר. על אף שנקבע כי המפקחים שהוצעו על ידי העורר אינם מתאימים לפקח עליו, קבע שירות המבחן כי אין ביציאתו לעבודה כדי להגביר את הסיכון הנשקף ממנו וכי בפיקוח הדוק יותר מזה בו הוא מצוי אין מניעה לאפשר לו לצאת לעבודה. בית המשפט דחה את בקשת העורר וציין כי שירות המבחן צייר את דמותו באופן שלילי וקבע כי נשקפת ממנו מסוכנות בינונית. בית המשפט הדגיש כי שירות המבחן לא קבע שאין סיכון ביציאתו של העורר לעבודה, אלא כי אין בה כדי להגביר את הסיכון הנשקף ממנו. לכן, קבע בית המשפט כי "מאחר ומדובר במידת סיכון רבה מצד המבקש [העורר - י. ד.], לאור העבירות המיוחסות לו בכתב האישום והפרשה שבה הוא מעורב, הרי שאין צורך ב'הגברת' הסיכון, שכן הסיכון הקיים עצמו הוא גבוה". לכן, קבע בית המשפט כי ניתן לדחות את בקשתו של העורר לצאת לעבוד במקום מרוחק מאוד במידת פיקוח פחותה מזו אשר הוא נתון בה, ובייחוד כאשר מקום העבודה המדויק ושעות העבודה אינם ידועים.

 תמצית נימוקי הערר

3.        במסגרת הערר מלין העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד דוד זילברמן - כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לאפשר לו לצאת לעבוד במהלך שהותו במעצר בית. העורר טוען כי שגה בית המשפט כשהתייחס לממצאים השליליים של שירות המבחן אודותיו, אשר נקבעו לטענתו רק על בסיס העובדה שסרב להודות לפני שירות המבחן במעשיו. עוד מוסיף העורר כי לאור קביעת שירות המבחן לפיה אין ביציאתו לעבודה כדי להגביר את הסיכון היה מקום לאפשר לו לעשות כן, שהרי כבר נקבע כי הסיכון הנוכחי הנשקף ממנו מתאיין בהיותו במעצר בית. העורר מוסיף כי אין לו עבר פלילי וכי המעשים המיוחסים לו נעשו לפני זמן רב, כאשר ההליך העיקרי בעניינו צפוי להימשך זמן ממושך מאוד. לכן, מבקש העורר לקבוע כי תחת פיקוחם של מפקחיו הנוכחיים אין כל סיכון בהתקת מקום מגוריו לצפון הארץ וביציאתו לעבודה קבועה מידי יום בין השעות 06:00 ל-18:00 למעט בשבת, כאשר בסופי השבוע יוכל לשוב לביתו שברמלה, ולהורות כי חלופה זו ראויה.

תמצית תגובת המשיבה

4.        המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד הילה גורני - טוענת כי לא נפלה שגיאה בהחלטת בית המשפט המחוזי. לטענתה, בנסיבות העניין יש סתירה בין תוכן תסקיר שירות המבחן לבין ההמלצה בעניין חלופת המעצר וממילא בית המשפט אינו מחויב להמלצה זו. המשיבה מדגישה כי העורר מואשם בעבירה של סחיטה באיומים אשר נשקפת ממנה מסוכנות ממשית וכי לפי כתב האישום העורר היה מעורב באופן ממשי במסכת האירועים. המשיבה מציינת כי הכלל הוא שעבירה של סחיטה באיומים מקימה בדרך כלל מסוכנות שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר, וכי יש הבדל משמעותי בין מעצר הבית המוחלט בו מצוי העורר כעת לבין החלופה אותה הוא מציע, אף אם הוא ילווה באותם מפקחים שאושרו לו. המשיבה טוענת כי אופי העבודה שהעורר מבקש שיתאפשר לו לבצעה אינו ברור ואינו מפורט דיו באופן שמקים סיכונים רבים שאינם קיימים במסגרת מעצר הבית בו הוא נתון כעת. המשיבה ציינה כי אכן ביחס לנאשם אחר בפרשה הסכימה ליציאתו לעבודה, אך אותו נאשם נטל חלק קטן יותר מחלקו של העורר בפרשה.

דיון והכרעה

5.        לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, כפי שאפרט להלן.

6.        העורר סומך את עיקר טענותיו על המלצת שירות המבחן במסגרת תסקיר המעצר שנערך לו אשר לתפיסתו היה על בית המשפט המחוזי לאמץ. אין בידי לקבל טענה זו מכמה טעמים. ראשית, כבר ציינתי בעבר כי ההלכה הפסוקה היא שהמלצת שירות המבחן בעניין חלופות מעצר הינה בגדר המלצה בלבד אשר בית המשפט אינו מחויב לה [ראו למשל: בש"פ 5694/13 כהן נ' מדינת ישראל (19.8.2013), פסקה 5 להחלטתי; בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל (2.11.2010), פסקה 20 להחלטתי; בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (29.6.2005), פסקה 6]. לכן, אין בסטיית בית המשפט המחוזי מהמלצת שירות המבחן כדי להעיד על טעות בהחלטתו.

7.        שנית, למקרא תסקיר המעצר בעניינו של העורר נראה כי החלטת בית המשפט המחוזי כלל אינה סותרת אותו. כדי לסבר את האוזן יש להביא במלואה את המלצת שירות המבחן כפי שנכללה בתסקיר מיום 31.7.2013:

"למרות התרשמותנו מסיכון במצבו המורכב גם מאלמ[נ]טים של התנהגות אלימה וכוחנית, התנהגות מניפולטיבית וקשרים שוליים, הערכתנו כי אין ביציאתו לעבודה ל[ה]גביר את הסיכון במצבו, זאת גם נוכח פרק הזמן הממושך בו מצוי בתנאים מגבילים. במצב האמור, בפיקוח הדוק יו[ת]ר מזה שהוצע, לא ראינו מניעה ביציאתו לעבודה" [ההדגשה הוספה - י. ד.].

           אם כן, ניתן לראות כי גם שירות המבחן הדגיש את הסיכון הנשקף מהנאשם לאור מאפייני התנהגותו והמליץ לאפשר לעורר לצאת לעבוד בפיקוח הדוק יותר מזה שהוצע. כאמור, שירות המבחן דחה את החלופה שהוצעה על ידי העורר לפניו - העתקת מעצר הבית בו הוא נתון לבית בני הזוג סוואד ואבו סארו בנהריה, כאשר הם גם יהיו מפקחיו. לפני בית המשפט המחוזי (ופעם נוספת לפני) הציע העורר כי במסגרת העתקת מקום חלופת המעצר לנחלה 57 במושב חזון (לבית שבבעלות בני הזוג סוואד ואבו סארו) ויציאתו לעבודה יפקחו עליו אותם מפקחים במסגרת חלופת המעצר בה הוא נתון כעת - אביו ואחיו - ולכן יש לאשר את יציאתו לעבודה. דעתי היא כי צדק בית המשפט כשקבע כי חלופת המעצר במסגרתה יעתיק העורר את מגוריו למושב חזון ויצא לעבוד אינה זהה במאפייניה לחלופת מעצר הבית המלא בה נתון העורר. פרטי בקשת העורר ליציאה לעבודה אכן אינם ברורים די הצורך. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי עצם העובדה שהמפקחים הנוכחיים של העורר אושרו לצורך מעצר הבית בו הוא נתון מלמדת כי יהיו כשירים לפקח עליו גם בתנאים המבוקשים באופן שיאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. לכן, החלופה אותה הציע העורר לפני בית המשפט המחוזי לא עולה כדי אותו פיקוח הדוק יותר שעליו המליץ שירות המבחן.

8.        בטרם סיום, ובשים לב להמלצת שירות המבחן, ברי כי ככל שיגבש העורר חלופת מעצר מפורטת הכוללת את מקום חלופת המעצר החלופי, את המקום המדויק בו יעבוד, פירוט מדויק של העבודות אותן יבצע ושעות העבודה, וכן הסבר מניח את הדעת באשר לאופן הפיקוח ההדוק של המפקחים המוצעים על ידיו במהלך יציאתו לעבודה, שהותו בה, חזרתו לאותו בית מגורים בצפון הארץ שאותו הוא מציע ושהותו באותו בית, הרי שבית המשפט המחוזי יבחן חלופה זו.

9.        לאור האמור לעיל, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ' באלול תשע"ג (26.8.2013).